על מה אני מדברת כשאני מדברת על ריצה*

פתאום קצת אחרי גיל 50 התחלתי לרוץ.

לא, אל חשש, איני שייכת לאלו שעל רכבם תמצאו את הסטיקרים העגולים של 21.1 או 42.2 (ציון הק"מ שגמעו במרתון או חצי מרתון שמזכה במדבקה לחלון הרכב). מעולם לא הייתי ספורטאית, ואיני נמנית על אותם אלו שהתעוררו בוקר אחד בגיל 50 מהספה ועברו מ- 0 קמ' ל 42 קמ' בכמה שבועות. מורידה בפניהם את הכובע, ואף מקנאה בסתר – אבל לא עד כדי שזו תהיה באמת מטרה שלי.

ללמוד מריצה על דפוסי חיים במשרד ובבית

אני מגדירה את עצמי "רצה לייט". בחרתי בריצה לפני כמה שנים בלי יומרות גדולות אלא כאתגר קטן, וכזמן איכות מחשבתי וספורטיבי בחיי.

מה שקרה הוא, שעם הזמן, גיליתי עד כמה ההתמודדות בריצה כמוה כהתמודדות בחיים.

מסתבר שב- -40 דקות ריצה אפשר ללמוד על דפוסים אוטומטיים שמאפיינים אותנו וגם ההיפך – לקחת תובנות מהריצה ולאמץ אותן ביום יום שלנו כדי לקדם שינוי ולהצליח להשיג מטרות ולהגשים חלומות. 

אז מוכנים ? היכון, רוץ !

הנה כמה תובנות שצפו תוך כדי התבוננות על תהליך הריצה שלי והן ממש לא קשורות לריצה. 

להתחיל לרוץ – איך ?

כמו שציינתי ספורטאית אני לא, לפחות כך חשבתי על עצמי תמיד. שיעורי התעמלות בבית הספר היו הזדמנות נפלאה לחדד את יצירתיות המצאת התירוצים למה היום אני לא אשתתף. אז איך בכלל התחלתי לרוץ בגיל 50 ? 

אימצתי מודל חיובי

העולם סביב התחיל לרוץ בשנים האחרונות. פתע פתאום חברות וחברים, שגם הם רחוק מלהיות ספורטאים, החלו לרוץ ומשהו טוב קרה בחייהם. הם הוקפו בהילה מופלאה של אנרגיה, שמחה ובריאות שלא היתה שם קודם ואני התמלאתי קנאה ורציתי גם. בחרתי בהם כמנוע קדימה במקום כטריגר מעורר קנאה ותסכול. 

יצירת מחויבות

כל עוד הדיבור על ריצה היה ביני לבין עצמי לא קרה כלום, מהרגע שהצהרתי בפני חברה תומכת שאני מתכוונת לאמץ את הריצה בחיי 3 פעמים בשבוע, רמת המחויבות שלי עלתה, (תודה לך דוריתי !)  ובאופן תמוה כלשהו  היציאה מהמיטה החמה בבוקר חורפי וקר הפכה אפשרית. לא רציתי לאכזב, רציתי להראות שאני עומדת במילתי, ותחושת ההישג כשהצלחתי לרוץ היתה גדולה יותר.  בתחילה היו תרוצים – אני רצה כשהוא קם לרוץ איתי והבוקר הוא לא… ואז הבנתי ש IT'S ALL ABOUT ME . העידוד שחברתי סיפקה היה ללא ספק כלי משמעותי בכך שהמשכתי שבוע אחר שבוע, עד שלאחר מספר חודשים הבנתי שהריצה הפכה כבר חלק מחיי והיא כאן כדי להשאר.

אם זה לא ביומן זה לא קיים.

בעבר, היה לי מלאי תירוצים זמין בכל רגע  – פגישת בוקר מוקדמת שאין מצב להספיק לרוץ לפניה, ארוחה לילית כבדה שלא אפשרה ריצה בבוקר וכד'. ברגע שסיגלתי לעצמי הרגל לשבת במוצ"ש ולהכניס מועדי ריצה אופציונלים לשבוע הקרוב ליומן – זה אפשר לזה לקרות, דאגתי להזיז מסיחים אחרים מהדרך ולהתנהל כך שהנסיבות יהיו מאפשרות ריצת בוקר במועד שבחרתי.

צעדי תינוק

די מהר הגעתי ל כ 5  ק"מ באופן קבוע 3 פעמים בשבוע. אך בתחילת התהליך לא יכולתי לרוץ גם 100 מטר בלי להרגיש שאני בדרך לעולם שכולו טוב… איך עושים את הקפיצה תשאלו אם אינכם מהרצים? כמו שינויים רבים בחיים – רוכשים אותם בהדרגה ולאט לאט.
ממש בצעדי תינוק, התחלתי עם דקת ריצה ושתי דקות הליכה, ולאט לאט הוספתי דקה עוד לריצה ופחות להליכה… היה מפתיע לגלות שהשינוי קרה מהר מכפי שדמיינתי  שיקרה. הנה תקראו כאן איך מתחילים לרוץ מאפס. 

ראש למעלה ראש למטה

גם כשהריצה הפכה כבר להרגל נרכש, עדין גיליתי שיש ימים שהיא קשה עלי יותר מבימים אחרים. יש חלקים במסלול שהרגלים ממאנות להמשיך ולזוז. כשקל – הראש למעלה מבט קדימה רואה רחוק את המטרה הרחוקה שהצבתי לי לאותו בוקר ובמקביל אני יכולה להתפנות ולשקוע במחשבות שונות ולאפשר ליצירתיות לפרוץ ממני. אך כשקשה והראש עסוק רק בריצה, בקושי, בכאב, ברצון להפסיק – אני מורידה ראש למטה, ובוחרת מטרות קטנטנות וקרובות: "עד הצל של העץ הבא, ועוד עץ, ועוד עץ…" מזל שיש עצים לכל אורך הדרך וכך כשהמטרה קרובה ואפשרית לי פתאום הקושי חולף והמשך הריצה חוזר להיות אפשרי והקושי חולף לו. וכן, למדתי גם לאפשר לעצמי לעצור, להפסיק לעתים, להזכיר לעצמי שמותר וזה לא סוף העולם, מחר יום חדש וריצה חדשה.

המסלול שדחף אותי קדימה הוא גם המסלול שתוקע אותי במקום

אין ספק שהצמדות למסלול ידוע וקבוע מראש סייעה לי להשיג את הרף של חמשת הקילומטרים הנכספים, אולם לאחרונה הבנתי שאותו מסלול ידוע, שאני כבר מזהה כל מקטע קשה או קל בו, וגם את הנקודה שבה הסיום כבר קרוב – הוא זה שחוסם אותי מלפרוץ למטרות רחוקות וארוכות יותר. הוא הפך להיות אזור הנוחות שלי והגיע הזמן לזוז מקום לאזור פחות נוח אבל שיאפשר צמיחה וקפיצה קדימה נוספת.

עד כאן על ריצה (ובעצם בכלל לא על ריצה)

והריצה חבריי היא מראת החיים. היא אתגר שנראה היה בלתי אפשרי והפך להיות אפשרי. הכלים שעשיתי בהם שימוש, הם כלים שתוכלו גם אתם לקחת וליישם לאו דווקא על ריצה (ואם כן – תרוויחו בגדול !), אלא על כל אתגר בחייכם שאתם רוצים לבצע בו שינוי, מתזונה, אורח חיים, התנהלות עסקית ואף מערכות יחסים. תביטו גם באתגרים שכבר השגתם ועשיתם בהם שינוי – מה עזר לכם, איך התנהלתם שם, מה סייע לכם כשהיה קשה – וכעת כל מה שנותר לכם הוא לבחון כיצד תעשו "העתק הדבק" לאותם כלים ואותן מיומנויות כדי להצליח במקום הבא… בהצלחה !