אפרודיטה רוקמת העוגיות שלי

אפרודיטה רוקמת העוגיות שלי

אני ואפרודיטה רוקמת העוגיות

כי להגשמת חלומות אין גיל

"אני לא רוצה למות, אני רוצה לחיות, להרגיש חיה,

החיים קצרים והעולם כל כך יפה, אני רוצה להרגיש בחיים"

זה מה שאמרה לי השבוע אפרודיטה ניקולס רוקמת העוגיות בלפקרה קפריסין.

את אפרודיטה פגשתי בחופשת רגיעה בבית שחבר השאיל לנו בקפריסין.
זו היתה עצירה מבורכת ומרפאה אבל על זה אולי אכתוב בפוסט אחר…
בתוך החופשה השלווה, יצאנו לטיול יום קצר במקבץ כפרי לפקרה (LEFKARA) ההרריים.

אויר נקי, נוף קסום, סמטאות הכפר הצרות והציוריות ואז הגיע זמן קפה…

הקפה שריגש אותי

מולנו הופיע בצומת סמטאות השלט באנגלית המכריז על "קפה קפריסאי" ואני חשבתי "פריזאי" אז החלטנו באחת שזה המקום שלנו.
אפרודיטה בעלת המקום הקטנטן יצאה אלינו במאור פנים,
בחיוך חם וחמימות כובשת שהם סוד ההצלחה שלה לא פחות מהקפה הטעים, העוגיות ומההמצאה הסודית המדליקה שלה.
מייד קלטה שאנחנו מישראל והזמינה אותנו פנימה לצפות בוידיאו בעברית שאחת התיירות שהתלהבו ממנה, כמה שבועות קודם השאירה לה כמחווה.
ושם, בקפה הקטנטן נתקלנו בקסם שלה …

 

רוקמת התחרה שרוקמת עוגיות

לפקרה ידוע ברוקמות התחרה שלה.
נשות הכפר נהגו לשבת בעבר בכניסות הבתים,
כל אחת עם רקמתה בידה, רקמו וניהלו שיחת נשים ביניהן… (היום יש להודות זה כבר ממוסחר יותר).
כך העבירו את דוגמאות הרקמה הייחודיות מסבתא לאם לבת ושימרו את המסורת
נהנו מקבוצת תמיכה וזמן איכות נשי ביחד. בו בזמן גם עשו לביתן במכירת התחרות למבקרים ומשם החוצה לרחבי האי קפריסין ואף מחוצה לו.

אפרודיטה שלנו ידעה לרקום כי גדלה בלפקרה סביבה רוקמות התחרה,
אבל האהבה הגדולה שלה היו המטבח והאפייה…

וכך בערוב העשור השישי לחייה, בתקופה מאתגרת אישית עבורה מבחינות רבות,
כשהיא חוזרת להתגורר בכפר ילדותה, היא והחתול האהוב שלה,
בעוד שני בניה הרחק בעיר הגדולה..
שם החליטה שהיא מסרבת להכנע לתחושת בדידות ולחיים ללא משמעות
וכך נרקם במוחה הרעיון – לרקום אבל לא תחרה…
אלא יצירות טעימות וגאוניות –  עוגיות התחרה של לפקרה- Lefkara-Lace-Biscuit

שילוב מופלא וצבעוני של דוגמאות תחרה מדויקות ועדינות מקרם פונדנט מתוק
על עוגיות חמאה מעשה ידייה להתפאר. הכל עבודת יד, עוגייה עוגייה בסבלנות אין קץ היא "רוקמת" …

זה מאוחר מידיי, בגילי אין סיכוי

אפרודיטה בחרה בחודש ספטמבר האחרון להגשים חלום.
בגיל שרבות אחרות כבר מפסיקות לחלום ומסתפקות במה שהחיים הביאו לפתחן,
או אולי חולמות אבל מול כל חלום מגיע יש משפט מחץ שמוחץ ומגמד את החלום,
משפטים כמו "זה מאוחר מידיי… אם לא עשיתי עד היום – כבר אין טעם… אין סיכוי… ואם לא אצליח… איך אסתדר..
ומה יגידו הילדים/ השכנים/ ה…".
כולנו מכירות משפטים כאלה נכון ?

שם בעשור השישי לחייה, בחרה אפרודיטה לקפוץ למים,
לחזור ללפקרה כפר ילדותה ולפתוח בלב הכפר בית עסק קטן ויצירתי בטירוף.
עסק שנולד מתוך תשוקה ותאבון לחיים, המשלב אהבה לקהילה שלה ולאנשים בכלל
כמו גם אהבה למורשת התחרה המפורסמת שלה
מקצוענות של שף קונדיטור,
התמדה וסבלנות גדולה
חשיבה עסקית עדכנית (העסק פרץ גם לעולם החדש הדיגיטלי ואף הוקם לו דף פייסבוק גאה (כנסו כנסו ואולי תרצו להוסיף לאפרודיטה שלנו לייק קטן ומשמח).

עם כל האלמנטים האלו – השמיים הם הגבול לאן עוד תגיע…

ולא פחדת לצאת בגילך לדרך חדשה כזו ?

שאלתי אותה, והתשובה שפתחה פוסט – הייתה תשובתה.
הפחד מלא לעשות, מלסיים את חייה בתחושת החמצה ושגרה –
היה פחד גדול יותר מהפחד לקפוץ למים קרים וחדשים לגמרי עבורה…

איני יודעת אם העסק של אפרודיטה אכן ישרוד את תקופת החורף הריקה מתיירים באזור
או את קשיי הכלכלה והחיים,
אבל אפרודיטה היא דוגמה חיה כובשת ומקסימה
לכלי שאני עושה בו שימוש אישי בחיי האישיים והמקצועיים זה שנים רבות.

ליצור לנו במח זכרון עתיד

– או לרתום את מדעי המח להגשמת חלום

חשבו לרגע על צרוף המילים הזה – זכרון עתיד.
זכרון הוא הרי מהעבר, משהו שכבר קרה בחיינו, איך זה פועל בעצם?

  • אנו יוצרים לוח חזון ויזואלי, בדימיון או מוחשי על נייר/ מחשב וקופצים לרגע לתוך עתיד שהיינו רוצים להגשים, לתוך חלום שיש לנו. 
  •  אנו רואים אותו בדימיון דרך כל חושינו –  שומעים מה נרצה לשמוע שם, מה נרצה לראות שם בדיוק, איך נרצה להרגיש שם, מה נריח או נטעם כשנחווה את החלום מתממש בחיינו…?
  • אנו צורבים לנו במח זיכרון של התמונה או ממש יוצרים לוח השראה וחזון מוחשי,  עם תמונות שיהוו השראה מוחשית יום יום
  •  ו… אנו חוזרים להווה.

למח כבר יש תמונה של עתיד שטרם קרה. ולכן זהו "זכרון עתיד". כעת המח מתחיל לעבוד.

צירוף מקרים לא מיקרי בהחלט

כולנו מכירים את הסיטואציה בה אנו מנסים להזכר במשהו ללא הצלחה,
מניחים למאמץ ואז ברגע לא צפוי כאילו בלי שום הקשר התשובה קופצת ?

המח קיבל משימה והוא ממשיך לבצע בדומה למחשב שעובד גם כשאנו לא לידו.
כך גם בתמונת חזון של עתיד אידיאלי, המח קיבל זכרון והרים אנטנה לקלוט מסרים שקשורים לזכרון הרצוי הזה.

וכאן נתחיל לפתע למצוא רמזים שונים שלעתים נתייחס אליהם כאל "צרוף מקרים" או אף "איזה נס קרה לי…"
"רק חשבתי על משהו ופתאום ברדיו שמעתי פרסומת על קורס שקשור לזה,
נתקלתי בכתבה בעיתון על אשה שעשתה זאת,
או שחבר סיפר לי על מישהו שמחפש שותף לנסיעה בדיוק כמו זו שאני חולם עליה…"

המיקוד וההתכוננות הם שמסייעים לנו אם נהיה קשובים,
לאתר את הדרכים שהמציאות מאפשרת לנו בכדי להגשים את החלום –
ומכאן והלאה המלאכה היא שלנו לפעול בתוך המציאות.

אפרודיטה חלמה חלום

אפרודיטה הקשיבה לרמזים שאפשרו לה מציאת דרך וגשר בין אהבות שונות שלה – קהילה ומורשת, אפייה, תחרה, אנשים

אפרודיטה בחרה לא רק לחלום אלא לעשות פעולות במציאות ולברוא מציאות חדשה רצויה

כששמעה אפרודיטה על תחום העיסוק שלי בסדנאות השראה ועידוד לשינוי וצמיחה
מייד אמרה לי שלחי אלי נשים שחולמות אני אראה להן שזה אפשרי.

תודה לך אפרודיטה על השראה נפלאה
על קפה קפריסאי משובח
על עוגיות תחרה המופלאות שלך שאין כמותן בעולם
ובעיקר על היותך רוקמת חלומות ועוגיות שגם מגשימה!
בהצלחה גדולה 

פינת הארגון

מרחב לשינוי וצמיחה פיתח ומנחה סדנאות שמאפשרות לארגון להצמיח את העובדים. לאפשר להם ליצור חזון עתיד במשותף או בנפרד וללמד כלים להגשמתו.
סדנאות "המסע לארץ השינוי" ו"מנהיגות אישית בארגון" לדוגמה. 
צרו עמנו קשר עוד היום ונתאים לכם את הסדנה המדויקת לארגון ולעובדות/ים שלכם. 

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד