"דווקא מתאים לי עוד קצת משגרת הקורונה הזו" ,"…לא בא לי שיגמר כבר", משפטים ומחשבות כאלו נשמעים סביבי ואצלי בראש לא מעט בשבוע האחרון. לכאורה הכי לא הגיוני – מגיפה מסוכנת, כולם בהסגר, ההכנסות והעסק גם שלי נפגעו דרסטית – ואנחנו מבקשים שימשך ?? זה לא הגיוני נכון? אז זהו, שלא בדיוק….
בקושי התחילה 2020, שנה שנראתה כזו יפה ומבטיחה וכבר התגלגלנו לאתגר עולמי מטורף, ולא כזה שעולה כל שני וחמישי בפייסבוק ומבקש מאיתנו להעלות תמונת ילדות, לשפוך על עצמנו דלי קרח או לשלוח פרח ל 20 חברות יקרות, הפעם זה היה אתגר כלל עולמי שהעמיד במבחן מטורף את כל שגרת חיינו עד אותו רגע – אתגר הקורונה הידועה גם כ COVID -19 .
שבו בבית אמרו לנו, הפגשו רק עם בני משפחה קרובים, בלי עבודה, בלי לימודים, במקביל גם … יוגה והתעמלות בזום או יוטיוב, הרצאות בשפע ובחינם, משפחה פוגשים בזום, שקט… הטבע בחוץ מחייך ופורח במלוא עוזו, שקט…(כל עוד מתעלמים מרצף החדשות האינסופי…), רוגע, שקט…
בין לבין, מניחה שנתקלתם ואולי גם קראתם בחודשים האחרונים מאמרים או פוסטים, על מה הקורונה באה ללמד אותנו כאנושות, אבל האמת שארועים דרמטיים כאלו היו ויהיו תמיד, ולא בטוח שהם קורים כדי ללמד אותנו משהו.
אך ארועים אלו, בהחלט מאפשרים לנו משהו שרובנו לא ממש העזנו לעשות קודם גם אם קיוונו לו. למשהו הזה קוראים – עצירה.
עצירה
ככה כמו שזה נשמע. פשוט לעצור רגע במרוץ התמידי שלנו, לעבודה, למפגשים, לכסף, לקניות, לחופשות, לנסיעות וגמיעת קילומטרים, לניראות, להישגים – פשוט רגע לעצור ולהתבונן.
כבר לפני כ 8 שנים כשהנחתי את סדנת הדגל הראשונה שלי "המסע לארץ השינוי" לימדתי בשבחה של העצירה. זו שבלעדיה אנו ממשיכים להיות סמי הכבאי, ולפעול כאוטומט ולסמן ü על רשימת ה TO DO LIST שלנו. ובהמצאותה – אנו מאפשרים לעצמנו לצאת מהאוטומט ולהיות בנוכחות מלאה, לשאול את עצמנו מה שלומנו באמת, להתבונן בחיינו ולשאול באומץ האם אנו אוהבים איך שהם נראים או שהגיע הזמן לשמר, לשחרר או לשנות בהם משהו.
(תמונה #3 סימניית השינוי )
לא קלה היא לא קלה עצירתנו…
עצירה היא לא רק חופש, רוגע וכיף. בחיי השגרה הרגילים שלנו, פעמים רבות הזמן היחידי בו נחווה עצירה בחיים, יהיה בסיטואציות קשות ולא כאלו שזימנו לחיינו, כשהיא תכפה עלינו מבחוץ בזמן משבר עוצמתי כגון: מחלה, גירושין, פיטורין, אובדן וכד'.
מעטים האנשים ומעטות הפעמים, שנבחר לקחת עצירה משמעותית יזומה מהחיים כדי לבחון מה עובד, מה פחות ומה אנו רוצים לעשות בנדון. לא מדובר בחופשה עמוסה ומתישה וסימוני וי על אתרים– מדובר בעצירה של ממש. בסדנאות כשאני מדברת על עצירה, אני רגילה לקבל תגובות של "אני אעצור רק כשאמות", "מי יכול להרשות לעצמו לעצור בכלל בחיים האלו", "השתגעתי, זה מרגיש לי כמו עצלנות ובטלנות לשמה", "אני אמות משעמום אם אהיה בעצירה".
והאמת חייבת להאמר, עצירה בעולם המערבי המהיר והטכנולוגי היא לא ממש מקובלת ולגיטימית. בתקופת עצירה נחווה פעמים רבות רגשות מעורבים של חשש, פחד, שעמום, לפתע נמצא עצמנו ערים למכאובים כאלו ואחרים בגוף – מיגרנות מתחזקות, גרד, מעי רגיז, דלקות שונות… קשה לנו בעידן המודרני, לקבל באהבה מקום של עמימות ואי וודאות, של אי עשייה.
והמפתיע הוא – שדווקא המקום הקשה הזו, הוא זה המקום שממנו אפשר לצמוח, להשתנות ולגדול בחיים!
אני חייבת להודות, שעד לפני שנים לא מעטות, גם אני ברחתי מהמקום הזה של התבוננות ושקט יזום של עצירה, גם בחופשות הייתי רגילה לשמוע מסובביי משפטים כמו "שבי רגע, את מעייפת אותנו, באנו לא לעשות כלום ואת כל הזמן מתרוצצת ומחפשת מה לעשות…". מודה, זה עדין מקום שאני מצויה מולו בדו שיח פנימי. לומדת את יתרונותיו ומאפשרת לעצמי יותר ויותר מרווחי עצירה בחיים.
היתרונות רבים – זהו זמן הקשבה פנימה, התבוננות מדויקת לא מתוך האוטומט אלא מתוך העמקה ומודעות עצמית גוברת, הזדמנות ללמידה חדשה, תובנות מפתיעות וכנות פנימית ומשם לבחירות חדשות וטובות לנו.
ואז באה קורונה
איזה כיף ! תודה שבאת לבקר והבאת איתך עצירה מוחלטת כמעט, עולמית ממושכת. כן, אני יודעת, לא כולנו מודים לנו, יש גם הרבה פחד, ומחלה בחוץ, ואנשים רבים חשים בתקופה זו במצוקה גדולה ובוודאי מצוקת בריאות ופרנסה ואלימות. אבל כל אלו קיימים בחיינו כל העת – מחלות, ואובדן, וקשיים כלכליים ופחדים.
הפעם גם היתה לחלקנו אפשרות לנו לראשונה אי פעם, לעצור ולבחון בנזק קטן יחסית את חיינו. כמו שנהוג לומר בימים אלו – סגרו לנו את המרחב החיצוני, אז נאלצנו להכנס פנימה, למרחב הביתי, ולמרחב הפנימי אצלנו בתוך הנפש.
תגליות בזמן עצירה וסגר
חיי הפרטים, היו מלאי עצירות יזומות בשנים האחרונות כחלק מהמסע האישי שלי בעולם השינוי וההתפתחות האישית, ועדין מצאתי את עצמי בעצירת הקורנה, נזכרת מחדש כמה נעים לי פשוט להיות בבית, לעבוד פחות, יותר ברגוע, להתרכז בקשרים החשובים באמת וגם אם חלקם היו רק בזום ובטלפון עדין מצאתי בהם נחמה ושמחה, להקשיב לשקט מהעדר כמעט מוחלט של מכוניות בכביש ולציוצי הציפורים בשעות שבדר"כ הן כבר נעלמות להן ומפנות מקום לנו האנשים, לגלות סוף סוף אחרי 11 שנות מגורים בדירתנו הנוכחית, כי בשדה מעבר לכביש, שעד היום רק צפיתי אליו ממרפסת ביתי, יש פינות חמד יפהפיות,. העצירה הזו גם איפשרה לי לצאת מאזור הנוחות אם לא פיזית, אז מנטלית וסוף סוף פרצתי תקרת זכוכית אישית והקלטתי שיעורים והדרכות בוידיאו וסרטונים . זמן להקשיב פנימה, לדייק ולחשוב על העתיד בעסק, בחיים באיזון בינהם…
מה אתם גיליתם בתקופה זו ?
סקר גלופ שנערך בתקופה האחרונה, העלה כי מרבית הנשאלים בארה"ב היו רוצים להמשיך ולעבוד מהבית גם אחרי עידן הקורונה, וכי הם חשים שלתקופת הסגר והעבודה מהבית היו השפעות מטיבות על חייהם:
- פחות פקקים
- פחות זמן על הכבישים
- פחות זיהום
- פחות לחצים שנובעים ממערכות יחסים רעילות במקום העבודה וכד'.
+ יותר זמן נטו להיות עם המשפחה
+ יותר הזדמנות להכניס ספורט ותזונה בריאה לחיים
+ יותר שעות שינה ורוגע כללי
+ יותר שקט סביבתי שמתברר שיש לו השפעה טובה על הלב ולחץ הדם
ואתם ? מה איתכם ? עצרו לרגע, הרימו עיניים מהפוסט ונסו לחשוב מה היה לכם טוב, נעים, בריא, משמח בתקופה האחרונה ?
מה היו הדברים שבעצם ענו על בקשה פנימית שהיתה לכם כבר קודם ? כששאלתי השבוע את סובבי את השאלה הזו קיבלתי תשובות מעניינות:
- סוף סוף – שינה ממושכת ורציפה
- זמן עם המשפחה, כיף עם הילדים , צחוקים ביחד
- זמן לאכול ביחד עם בן הזוג, לדבר בשקט, להביט בעיניים שוב
- שקט מאינטריגות במקום העבודה, בלי פוליטיקה פנימית – נטו עבדתי
- זמן להקשיב למוסיקה ולקרוא ספרים
- סוף סוף חזרנו לאכול אוכל ביתי וכייפי ולמדתי לבשל דגים
- מנוחה… מנוחה…
- חזרתי לצייר, לסרוג, לעשות יוגה ופילאטיס כל בוקר, ..
- גיליתי כמה כיף לי להשאר בטרננינג בלי הצורך להתאפר ולהתלבט לגבי לבוש כל בוקר מחדש
- גילינו שאפשר לעשות המון ספורט ב 90 מטר מרובע ובכיף
- הופתעתי לגלות שממש לא חסרות לי קניות ובזבוזים, יש לי מספיק ואפילו יותר מידיי, תרמתי חצי מארון הבגדים והנעלים שלי…
- זמן לצפות בסדרות טלויזיה שכולם דיברו עליהן שנים ואף פעם לא הספקתי
והרשימה עוד ארוכה….
אז נכון, לכל שבת יש מוצאי שבת ואוטוטו נחזור לשגרה.
אבל – ממש לא חייבים לחזור לאותה שגרה של קודם.
אני כבר שומעת על אנשים שהחליטו על שינוי היבטים של מסגרת העבודה שלהם וגם ארגונים בוחנים שינויים אלו.
- גמישות בשעות ובעבודה מהבית
- פחות נסיעות לפגישות בבתי קפה – זום מעולה בדיוק לזה גם אחרי הקורונה
- רצון להכניס יותר טכנולוגיה מקלה לחיים וללמוד לעבוד בדיגיטל ומרחוק ו
- הפחתת שעות קבלה בעסק, גם במחיר של הפחתה בהכנסה
- מחויבות אישית להקצות זמן שבועי לביקור בטבע ועוד…
זמן 3 השאלות !
אני מזמינה אתכם לקחת כמה דקות אחרי קריאת הפוסט הזה ולנסות להשיב לעצמכם כל כמה שאלות בכנות :
- מה תרצו לשמר – מה הדבר הטוב, המרפא והמועיל שתרצו לשמר גם בחזרה לשגרה ? למשל – שינה, זמן משפחה, זמן לעצמי, לימוד של טכנולוגיה, פחות נסיעות, פחות מפגשים בבתי קפה וכו'.
- מה או מי יעזור לכם לשמר זאת ? למה אתם מוכנים להתחייב כדי לשמר בחייכם את הדבר הנפלא שחוויתם ותרצו לקחת איתכם הלאה לתוך היום יום ? מה יבטיח שלא תחזרו לשגרה ולאוטומט הרגיל בהקשר לדבר החשוב הזה גם ביום שאחרי הקורונה?
- איך תדעו שהתרחקתם מהבטחה זו לעצמכם, מה יהיה אור אדום עבורכם? ממש רשמו לעצמכם מה יהיה הסימן שהפרתם הבטחה זו ומה תוכלו לעשות כדי לחזור אליה… לפחות חלקית.
אני מאחלת לכולנו בריאות טובה, ושנשכיל לקחת מהקורונה הזו את הדברים היפים שנכנסו לחיינו, כדי שאמא אדמה והיקום לא יטרחו להביא לנו קורונה פרק ב' כדי להזכיר לנו זאת שוב !
בהצלחה ובבריאות טובה לכולנו
שלכם,
ליאורה
פינת הארגון
אתגר נגיף הקורונה זימן לארגונים ולעובדים אתגרים רבים.
- התמודדות עם שינוי באופן אפקטיבי
- מניעת לחץ שחיקה וחרדה
- התנהלות גמישה ויצירתית בתקופה משתנה
- מנהיגות מודעת קשובה ובניית חוסן ארגוני
- העלאת אנרגיה ומוטיבציה של העובדים בחזרה לשגרה ועוד.
זו בדיוק ההתמחות שלנו – נשמח להפגש עמכם ב ZOOM וליZום ביחד את הסדנאות התפורות בדיוק לארגון שלכם
צרו קשר לתאום מפגש ZOOM עוד היום
054-7888483
8 תגובות
מאמר מרתק תודה רבה
שמחה שריתק, תודה חגית
מאד נהניתי מהבלוג. זה כל כך מדויק. באמת התקופה ההזויה הזו נתנה לנו מתנה, הזדמנות לראות מה קורה אם יש חשיבה שונה, הזדמנות לחשוב על איזון בחיינו ומה טוב יותר לנו, למשפחתנו, למקומות עבודה ולסביבה.
תודה לך ליאורה. מקווה שבאמת נלמד מתקופה זו.
איתך בתקווה לגמרי אסתי יקרה, לוקחת מדברייך את ההזדמנות, המתנה והלמידה… תודה !
ליאורה יקרה
מכירה אותך מקורס שגרירות בריאות בירושלים. היה מעניין איתך אז והדברים שלך מעניינים גם עכשיו.
אגב, בינתיים פרשתי ועוסקת חלקית באימוני NLP ודמיון מודרך, לאחרונה גם בזום ובטלפון.
למרות הפרישה, ואפילו בזמן הקורונה, המשכתי במירוץ, עם קורסים, חוגים והתעניינויות שונות.
בדיוק לאחרונה הגעתי למסקנה שצריכה להאט, להיגמל מההרגל , וזה לא פשוט… לכן המלים שלך נגעו בי.
אולי מתאים ליצור סדנה לגמילה – להורדת הקצב , למי שצריכים.
בהצלחה
אילנה
איזה כיף לשמוע ממך שוב אילנה יקרה, מרתק השינוי שעשית ושמחה לשמוע שגם בתקופת משבר הקורונה המצאת את עצמך מחדש, מענין סדנה להורדת קצב… לכי על זה ! בהצלחה ותודה
כל כך מזדהה עם מה שכתבת. חושבת שהקורונה איפשרה לנו גם להבין שאנחנו יכולים /מסוגלים לעשות דברים שלא חשבנו שהם אפשריים. גרמה לנו להעיז, לראות דברים מנקודת מבט שונה כי באמת היה זמן להתבונן. נהנתי לקרוא ורגע לפני שחוזרים לטירוף, זה באמת הזמן לקבל תובנות והחלטות.
שמחה שגם את מזדהה דורית יקרה, אכן היום זה היום לעצור ולקחת מהתקופה הזו משהו, מזכירה גם לעצמי.